הִיא אֲנִי וְהַמִּתְרָס

אירית בן צור

שיר מאת אירית בן צור

שִׁעוּר הַפּילָאטִיס הָרִאשׁוֹן בְּחַיַּי תַּם!
הֲלוּמַת לֵב-רֵאָה יָצָאתִי מֵהַמַּתְנָ"ס הַתּּוֹרָנִי,
וְהִנֵּה לְצִדִּי אִשָּׁה – שֶׁלִּבָּהּ כְּלִיבִּי נִפְעָם
מִמַּאֲמָץ הָעַל שֶׁנִּתְבַּע וּמֵהַיַּחַס הַחַם.

שָׁבִיס גָּבוֹהַ אָסַף וְעָטַף אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ,
לְבוּשׁ אָרֹךְ הִסְתִּיר אֶת מַרְפֵּקֶיהָ וּבִרְכֶּיהָ
וְחִיּוּךְ גָּלוּי וְחָשׂוּף הֵאִיר בְּנֹֹעַם אֶת פָּנֶיהָ.

בַַּשְְּׁבִיל הַמּוֹבִיל לְבֵיתָהּ וּלְבֵיתִי מֵהַמַּּתְנָ"ס,
שֻׂרְטַט קַו חוֹצֵץ וְעָלָיו נִסְתָּר מֵהָעַיִן: 'מִתְרָס'
אָטוּם וְכָבֵד, לְלֹא חַלּוֹן אוֹ 'תְּרִיס'.
הַנִּימוּס מְחַיֵּב לְדַבֵּר, הַלֵּב נוֹטֶה 'לְהַתְרִיס'.

הַמִּלִּים הַסְּפוּרוֹת שֶׁהֵעֵזּוּ לְהִסְתַּנֵּן לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי
מִבְּלִי דַּעַת – מָה נָכוֹן לִשְׁאֹל וּמָה נָאֶה לְהַגִּיד,
מְגַלּוֹת אֶת תְּהוֹם הָאִמָּהוּת הַפְּעוּרָה בֵּינָהּ לְבֵינִי:
מִסְפַּר יְלָדֶיהָ – הוּא פִּי שִׁבְעָה מִבְּנִי הַיָּחִיד.

עַל רֶגֶל אַחַת שֶׁלָּהּ וּלְאִזּוּן גַּם רֶגֶל אַחַת שֶׁלִּי,
(ַאַחֲרֵי שִׁעוּר פִּילָאטִיס זֶה אֶפְשָׁרִי!)
גִּשַּׁשְׁנוּ, מִשַּׁשְׁנוּ נוֹשְׂאִים לֹא פּוֹלִיטִיִּים בְּאָפְיָם
וּרְאוּ מָה שָׁלִינוּ מִחַיֵּינוּ הַכֹּה שׁוֹנִים בְּסִגְנוֹנָם.

אִיִּים שֶׁל הַסְכָּמוֹת חִנּוּכִיּוֹת וְעֶרְכִּיּוֹת; 
אֵימָה תְּהוֹמִית מִמִּלִּים מַתְרִיסוֹת וּמְסִיתוֹת;
כְּמִיהָה בִּלְתִּי נִדְלֵית לְשִׂיחָה כֵּנָה וּלְהִדָּבְרוּת;
וְנַחְשׁוֹלִים שֶׁל רְתִיעָה, אִי אֵמוּן וְחַשְׁדָנוּת.

הִסְכַּמְנוּ שְׁתֵּינוּ מִבְּלִי 'לִסְתֹּר' זוֹ אֶת זוֹ,
שֶׁבְּעוֹר הַתֹּף שֶׁלָּהּ וְשֶׁלִּי נוֹצַר תֶּקֶר,
וְאִי יְכֹלֶת מְתַסְכֶּלֶת לְהַבְדִּיל בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר.

בְּעִקְבוֹת תְּחוּשַׁת קִרְבָה מַפְתִּיעָה,
הִבְלִיחָה לְרֶגַע הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ 
וְהִצִּיגָה אֶת תְּפִישׂוֹתֶיהָ כְּצוֹפֶנֶת סוֹד
בִּרְחוֹבֵנוּ הַמְּשֻׁתָּף בָּעִיר לֹד:

לָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ אֵין וְלֹא יִהְיוּ בְּעָלִים!
תְּפִישַׂת הָאֱמֶת גְּמִישָׁה דַּיָּה וּמְסֻגֶּלֶת
עַל פִּי אוֹתִיּוֹתֶיהָ א.מ.ת
לְהַתְאִים אֶת עַצְמָהּ לַחִנּוּךְ, לַשְּׁאִיפוֹת,
לַנְּטִיּוֹת, לַכְּדָאִיּוּת וְלַהֶרְגֵּלִים.

בִּשְׁכוּנָתֵנוּ הָרַב מִגְזָרִית הַסְּמוּכָה לַמַּתְנָ"ס,
עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה שֶׁבָּהּ נִמְחַק 'מִתְרָס'.
נִשְׁכְּחוּ מְחוֹגֵי הַזְּמַן וְהַגּוּף הַצָּמֵא לְמַיִם.
יָד מַלְאָכִית נִשְׁלְחָה מֵאֵי שָׁם
וְהֵאִירָה לָהּ וְלִי לְשָׁעָה קַלָּה אֶת הַשָּׁמַיִם.

שיר מאת אירית בן צור

שִׁעוּר הַפּילָאטִיס
הָרִאשׁוֹן בְּחַיַּי תַּם!

הֲלוּמַת לֵב-רֵאָה
יָצָאתִי מֵהַמַּתְנָ"ס הַתּּוֹרָנִי,
וְהִנֵּה לְצִדִּי אִשָּׁה –
שֶׁלִּבָּהּ כְּלִיבִּי נִפְעָם
מִמַּאֲמָץ הָעַל שֶׁנִּתְבַּע
וּמֵהַיַּחַס הַחַם.

שָׁבִיס גָּבוֹהַ
אָסַף וְעָטַף אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ,

לְבוּשׁ אָרֹךְ
הִסְתִּיר אֶת מַרְפֵּקֶיהָ וּבִרְכֶּיהָ

וְחִיּוּךְ גָּלוּי וְחָשׂוּף
הֵאִיר בְּנֹֹעַם אֶת פָּנֶיהָ.

בַַּשְְּׁבִיל הַמּוֹבִיל
לְבֵיתָהּ וּלְבֵיתִי מֵהַמַּּתְנָ"ס,

שֻׂרְטַט קַו חוֹצֵץ וְעָלָיו
נִסְתָּר מֵהָעַיִן: 'מִתְרָס'

אָטוּם וְכָבֵד,
לְלֹא חַלּוֹן אוֹ 'תְּרִיס'.

הַנִּימוּס מְחַיֵּב לְדַבֵּר,
הַלֵּב נוֹטֶה 'לְהַתְרִיס'.

הַמִּלִּים הַסְּפוּרוֹת
שֶׁהֵעֵזּו לְהִסְתַּנֵּן לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי

מִבְּלִי דַּעַת – מָה נָכוֹן לִשְׁאֹל
וּמָה נָאֶה לְהַגִּיד,

מְגַלּוֹת אֶת תְּהוֹם הָאִמָּהוּת
הַפְּעוּרָה בֵּינָהּ לְבֵינִי:

מִסְפַּר יְלָדֶיהָ – הוּא
פִּי שִׁבְעָה מִבְּנִי הַיָּחִיד.

עַל רֶגֶל אַחַת שֶׁלָּהּ
וּלְאִזּוּן גַּם רֶגֶל אַחַת שֶׁלִּי,

(ַאַחֲרֵי שִׁעוּר פִּילָאטִיס
זֶה אֶפְשָׁרִי!)

גִּשַּׁשְׁנוּ, מִשַּׁשְׁנוּ נוֹשְׂאִים
לֹא פּוֹלִיטִיִּים בְּאָפְיָם

וּרְאוּ מָה שָׁלִינוּ מִחַיֵּינוּ
הַכֹּה שׁוֹנִים בְּסִגְנוֹנָם:

אִיִּים שֶׁל הַסְכָּמוֹת
חִנּוּכִיּוֹת וְעֶרְכִּיּוֹת; 
אֵימָה תְּהוֹמִית מִמִּלִּים
מַתְרִיסוֹת וּמְסִיתוֹת;
כְּמִיהָה בִּלְתִּי נִדְלֵית
לְשִׂיחָה כֵּנָה וּלְהִדָּבְרוּת;
וְנַחְשׁוֹלִים שֶׁל רְתִיעָה,
אִי אֵמוּן וְחַשְׁדָנוּת.

הִסְכַּמְנוּ שְׁתֵּינוּ
מִבְּלִי 'לִסְתֹּר' זוֹ אֶת זוֹ,
שֶׁבְּעוֹר הַתֹּף שֶׁלָּהּ וְשֶׁלִּי
נוֹצַר תֶּקֶר, 
וְאִי יְכֹלֶת מְתַסְכֶּלֶת
לְהַבְדִּיל בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר.

בְּעִקְבוֹת תְּחוּשַׁת
קִרְבָה מַפְתִּיעָה,
הִבְלִיחָה לְרֶגַע 
הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ

וְהִצִּיגָה אֶת תְּפִישׂוֹתֶיהָ
כְּצוֹפֶנֶת סוֹד
בִּרְחוֹבֵנוּ הַמְּשֻׁתָּף בָּעִיר לֹד:

לֶאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ
אֵין וְלֹא יִהְיוּ בְּעָלִים!
תְּפִישַׂת הָאֱמֶת
גְּמִישָׁה דַּיָּה וּמְסֻגֶּלֶת
עַל פִּי אוֹתִיּוֹתֶיהָ
א.מ.ת

לְהַתְאִים אֶת עַצְמָהּ
לַחִנּוּךְ, לַשְּׁאִיפוֹת,
לַנְּטִיּוֹת, לַכְּדָאִיּוּת וְלַהֶרְגֵּלִים.

בִּשְׁכוּנָתֵנוּ הָרַב מִגְזָרִית
הַסְּמוּכָה לַמַּתְנָ"ס,
עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה שֶׁבָּהּ
הִתְאַדָּה 'מִתְרָס'.
נִשְׁכְּחוּ מְחוֹגֵי הַזְּמַן
וְהַגּוּף הַצָּמֵא לְמַיִם.
יָד מַלְאָכִית נִשְׁלְחָה מֵאֵי שָׁם
וְהֵאִירָה לָהּ וְלִי
לְשָׁעָה קַלָּה אֶת הַשָּׁמַיִם